בשנתיים וחצי האחרונות אני גרה בהולנד והיא מלמדת אותי המון על הכלה וגמישות.
יום אחד יכול להכיל בתוכו גשם, שמש, רוח קפואה, שמש ושוב גשם. מזג אוויר שמלמד לא לתכנן, אלא להיות פתוחה לכל. לדעת שארבעת העונות נמצאות
כאן תמיד.
לחיות בשלום עם הגשם, ולא לבטל בגללו תוכניות. רק להתאים אותן אליו. להיות ערה ונפעמת מכל שינוי. להתרגש כששלג וקרח אירופאים מגיחים, אירועים שלא מוכרים לי מהארץ וגם כאן נהיים נדירים. ובעיקר בעיקר להעריך כל קרן שמש ושמים כחולים.
כמו המזג האוויר ההולנדי ככה גם הזמן בבית שלנו, ובעיקר עכשיו שכולנו נמצאים ביחד. כל ילד שלי הוא בשלב התפתחותי שונה, עם תכונות אופי משלו, ועם מצב רוח וזרימה שונה. כל יום מחדש, אני מבקשת להיות שם טובה, מכילה וגמישה בשביל כל אחד מהם. אבל ממש לא תמיד מצליחה כמו שהייתי רוצה. ואולי זה אחד הדברים החשובים להבין שהציפיות קיימות בנו, אך להכיר בכך שהמפגש עימן בדרך כלל טומן בחובו אכזבה שמובילה לכעס ועצב. כמו הציפייה שלא ירד גשם, ואז כשהוא מגיע, אפשר ממש להתאבס ולהתקפל מיד הביתה או שאפשר לרקוד ( התנסתי בשני הדברים אין ספק שכייף יותר לרקוד:)).
אחד המונחים האהובים עלי שמעורר אותי ומאיר רגעים כאלה באור שונה הוא "good enough mother" שתבע הפסיכואנלטיקאי וויניקוט, או בעברית "אמא טובה דיה". המונח הזה בעצם מבקש ממנו להכיר במקום המכיל שלנו, האוהב, המאפשר, היצירתי מעצם טבענו אמהות. וזה כל כך חשוב באמת לראות בעצמנו את הטוב דיו לרגע הזה. להיות בחמלה כלפי עצמנו גם עם הרגעים הקשים של הכעס, הדאגה וכו'. בעיקר בתקופה הזו של חוסר וודאות וחוסר יציבות, שצריך לג'נגל בין עבודה וילדים.
בתקופה הזו שמזמנת לעיתים יותר לחץ ודאגות. אני מזכירה לעצמי ממש כבמנטרה שאני אמא טובה דיה! ומונה לעצמי לפחות שלוש נקודות של אור שקרו לי היום ומוקירה עליהן תודה!!!
Comments