הולנד המישורית מזמינה לטיולי אופניים במרחביה הירוקים. עם הנחיתה שלנו עוד לפני ההתאקלמות היה לי ברור שהדבר שאני הכי כמהה לו זה זוג אופניים. שאוכל להיות איתם בתנועה, אם לבד ואם עם משפחתי הקסומה. מה שיותר דחף את הרצון העז היה שכשנחתנו הייתי בחודש שמיני להריון, כלומר, ימי ספורים ובקרוב לא אוכל תקופה ארוכה לרכב, כך חשבתי.
אז מהרגע שקנינו את האופניים לא הפסקתי לדווש בהן. נהנתי לרכב לאיבוד ביערות ובשטחים הפתוחים הירוקים. כשלצידי מכל עבר עוטפים אותי תעלות מים, פרות, כבשים ומלא ברבורים וברווזים. ואז לפתע בלי לגעת איך זה קרה להגיע לאגם. לרכב מדי יום ברחבי עיר מגורי דלפט, בכיכר העיר לצד הבתים העתיקים, לגלות עוד סמטאות.
פשוט לרכב בתוך גלויה כשאני מרכיבה את בני הצעיר שאיתי עכשיו בבית ואת בתי בתוך רחמי מקדימה, בזמן שבן זוגי עובד ושני הגדולים שלי בבית ספר. בסופי שבוע לדווש כל המשפחה ביחד לעבר הנופים הירוקים החדשים לנו, עם תיק ובתוכו הפתעות לפריסת פיקניק ברגע של עצירה.
ואז ילדתי (סיפור בפני עצמו-כי כל לידה היא עולם ומלואו ובטח בארץ חדשה) ולא חיכיתי יותר מדי זמן..אחרי חודש כבר מצאתי את עצמי רוכבת כשמאחורי בני ומלפני בתוך המנשא עטופה במעילי התינוקת הרכה שלא מזמן נולדה. ממשיכים לדווש לנו לעבר האופק בכל מזג אוויר.
רגעים כאלה מלמדים אותי לאהוב את הפשטות-מדהים אותי כמה קלילות ואושר שני הגלגלים הללו מאפשרים לי.
לרכב לכל מקום עם מחברת סקיצות
במחברת אני נהנית לשרבט, לצייר, לכתוב ככל העולה על הדעת, נותן לי מקום לפורקן המתחים והתמקדות ברגע הזה.
כי מה חסר לי באותו הרגע? כלום! הפשטות מאפשרת מקום ממלא ומיטיב.