*הטקסט נכתב בלשון נקבה אבל הוא עבור כולם💗
כשאני חושבת על הזדמנויות, אני חושבת על להיות קשובה לשינויים, להיות גמישה, לדייק מה ואיך מתאים, להגשים חלומות, להניח לי להיות שלמה עם מי שאני כמו שאני, אבל זו רק נקודת הפתיחה.
אני לומדת כל פעם מחדש שבשביל לתת לעצמי את ההזדמנויות הללו, עלי להיות בתשומת לב ובהתכווננות לשני תהליכים מקבילים:
עבודה/יצירה ושיחרור/הרפייה
(כל אחת והסמנטיקה המתאימה לה-כי חשוב למצוא את המילים שמתאימות לך)
לעיתים הפעולות הללו מרגישות קצת מתנגשות, הן לא חייבות להיות. ניתן להתבונן בהן כמו התהליך הטבעי של הנשימה- שאיפה ונשיפה.
במשך יותר מעשור בו אני מטפלת רגשית באמנות, התחדדה בי ההבנה והאמונה שהיצירה היא כלי שעשוי לאפשר לנו לחוות זאת, גם אם אין איזה כישרון עיליי.
באמצעות היצירה והתבוננות עליה ניתן לחוש ביכולת שלנו להיות אקטיביות- לסמן לעצמנו את הכוחות, את הרצונות, את הפחדים, העצב, הכעס, השמחה ושלל הרגשות האחרים הקיימים בנו, את התקוות ואת האמונה לתת לעצמנו חיים מלאים בהזדמנויות.
אני מזמינה אותך-רגע לתת להנחות היסוד להיות עם סימן שאלה, ולשאול את עצמך:
מה זה הזדמנויות בשבילך כעת?
איך נראית ומרגישה הזדמנות?
אילו צבעים מתעוררים בך כשאת חושבת על הזדמנות (צבע אחד או יותר)?
מאילו חומרים היא עשוייה (רכים אולי כמו צמר גפן, קשים כמו.., גמישים כמו.., יציבים כמו...אולי שילוב של כמה חומרים)?
מה את צריכה בשביל לתת לעצמך להיות בהזדמנות?
מה המצע שממנה ההזדמנות הזו תצמח?
מה הרקע שמאפשר לה להיות נוכחת?
מוזמנות לכתוב או לבחור צילום של יצירה או דימוי ולתת להם כותרת שעולה מתוך השאלה.
לתת קול למחשבות זהו צעד חשוב כדי לתת להזדמנויות הללו לקרות. תנו לעצמכם מקום להנביט אותן ולפתוח מרחב למגוון ההזדמנויות והדרכים להתבונן ולתת להן להתגשם🧡
