"Let it go, let it go"
מכירים את הסרט "Frozen" בו אלזה מנסה לברוח כי היא כל כך מפחדת לפגוע וכך היא יותר פוגעת בעצמה ובסביבתה ורק כשהיא מרפה היא יכולה לחיות עם עצמה ועם העולם בשלום. זו התמצית של מה שאני רוצה לאחל לכם ליום כיפור.
והנה הרחבה של האיחול שלי למיטיבי לכת:)
אחרי שנים של הנחת יסוד (שחשבתי שהיא אמת) שללא שיפוט וביקורת עצמית לא אתקדם ולא אשתפר. לא אהיה בסדר!
הבנתי שיש דרך אחרת להתקד, להשתפר, להיות בסדר, לחיות..
אבל איך אפשר לערער הנחת יסוד?
איך אפשר להיות פחות ביקורתית כלפי עצמי?
איך להרפות מההלקאות העצמיות?
איך פחות להחזיק בפחד, פחות להחזיק בתשוקה, פחות להחזיק במוכר!
איך אפשר להיות בפחות מאבק, ולאפשר לנו יותר להאמין ולזרום?
אין קסם...לי מאוד עוזרת, כל פעם מחדש, ההתבוננות והתרגול דרך לימודי הפסיכולוגיה הבודהיסטית, ימימה (לימוד חשיבה הכרתית) וההבעה דרך אמנות ככלי טיפולי. שלושת הדרכים הללו מאפשרים לי לשים דגש על כך שניתן לשנות את ההרגלים בעזרת תרגול עקבי של תשומת לב. וזה באמת מרגש לראות ולחוות כיצד ההרגלים הללו משילים ממנו (כמו העלים בסתיו), כשאנו קשובים לעצמנו ויותר בחמלה כלפי עצמנו. כשאנחנו מוכנים לקבל יותר את הדברים כמו שהם ולהניח לכל החלקים שבנו מקום-לשמחה, לאהבה, לקלות, לקושי, לצער, לכעס.. כשאנו ערים לכל התחושות שעולות בנו ללא שיפוטיות.
כמה קל לכתוב זאת וכמה הדבר הפשוט הזה לא מובן מאליו ולעיתים עלינו לבקש שתהיה איתנו דמות מלווה בשביל להיות בדרך ולהיטיב עם עצמנו.
כל פעם שאני נופלת לתהומות השיפוטיות, אוריה השותף האהוב שלי מזכיר לי את משל החיצים של הבודהה:
"מה יותר כואב, להיפגע מחץ אחד או להיפגע מכמה חיצים"? זו כמובן שאלה רטורית כי התשובה מאוד מובנת מאליה, שכמובן עדיף להיפגע מחץ אחד מאשר מעוד חץ ועוד חץ ועוד חץ. הבודהה טען שהחץ הראשון הוא חוויה שקורית לנו, אולי קושי, אולי איזשהו רגש לא נעים – זה חץ אחד. כאשר למשל מופיע צער, מופיעה קנאה, מופיע שיפוט, מופיע שעמום, מופיעה בדידות...
בתרגול של קשיבות לרגע אנחנו יכולים לפגוש את החוויה, מה שהיא לא תהיה, ואת הרגש, איזה רגש שלא יהיה, בלי לשפוט את עצמנו, בלי להפוך את זה שזה הופיע לבעיה. השיפוט העצמי והמחשבה שזה לא צריך לקרות, זה עוד חץ ועוד חץ ועוד חץ. אנחנו שופטים את עצמנו, אנחנו חושבים שאנחנו לא בסדר בגלל שהרגש הזה הופיע, אנחנו מנסים להיפטר ממנו, אנחנו חושבים שזה לא מה שצריך לקרות או הלוואי שהייתה לי חוויה אחרת או שהלוואי שהייתה לי עכשיו את מה שהרגשתי בעבר... והאופן הזה שאנחנו שופטים והודפים את החוויה כפי שהיא ברגע זה, זה להוסיף על הקושי הראשוני עוד חץ ועוד חץ ועוד חץ.
מתוך העבודה הפנימית הזו שלי אני יוצאת אל המטופלים היקרים שלי ומלווה אותם, כל אחד בדרך שלו, בהתבוננות ובחוויה איך להיות בחמלה טובה דיה עבור עצמם.
ביום כיפור הזה ובכלל, אני מאחלת לכולנו חמלה עצמית שמתוכה הלב שלנו יוכל להתרחב, להכיר בכל קשת הרגשות שטמונה בו. להסכים להיות אני-כמו שאני ולחוש בסדר, בסדר שעכשיו יש מה שיש. מאחלת לנו להעניק לעצמנו יותר מילים טובות וכנות מעומק הלב שיתנו לנו כוחות להרבות טוב.
כמו שאמרה המורה במסורת הטיבטית פמה צ'ודרון: "הכול מתחיל בטוב-לב אוהב כלפי עצמנו, שבהמשך עם התרגול, הופך לטוב-לב אוהב כלפי האחרים"
מוזמנים לקרוא כתבה בנושא רילוקיישן וחילפי עונות: