חג פריחה שמח, חג של חירות פנימית וחיצונית
ההתאוששות מהמחלה המוזרה הזאת ששמה קורונה והבידוד המלווה אליה שהעלו בי געגוע לחופש תנועה, לנשום אוויר, להיות מוקפת באנשים שאני אוהבת, למשפחה, לחברים ולהתהלך בנופים. כשאווירת החג המתקרב והרי
חוק מישראל רק הדגישה את כל אלו.
היום היה יום ראשון ליציאה שלי החוצה, לרגע התחושה הייתה כמובנת מאליה, ואז כשהפנתי את הקשב,
הבנתי שזה ממש לא מובן מאליו והתמלאתי התרגשות. מצאתי את עצמי מעריכה כל רגע שיש בי כוח לזוז בלי עייפות.
הבנתי שלמחלה הזו יש כל מיני מופעים.
אצלי המופע המרכזי הרגיש, ועדיין יש הדהודים לכך, שיש בי איזה יצור חסר שליטה בגוף שמכווץ לי את הראש ואז מרפה ומכווץ לי את עמוד השדרה והרגליים...ואז לא כל כך מרפה. ההתמודדות מדגישה לי עד כמה אני מודה ומייחלת לרגעי בריאות שפויים.
תזכורת משמעותית לכך שהחופש האמיתי הוא פנימי-הרי הוא נקודת המבט של הנפש שלי על כל המתרחש. החירות שלעיתים בעיתות שיגרה, הטייס האוטומט משכיח ממני שאני זו שבוחרת כיצד להגיב ומנווטת את חיי בצמתים האין סופיים שאליהם אני מגיעה.
מודה על התזכורת- לבחור לחיות את החיים, כי בשביל זה אנחנו כאן.
אחת הבחירות המשמעותיות בחיי היא להיות מטפלת רגשית-להיות לצד מי שחשה צורך או רצון להיטיב עם עצמה או עם ילדיה.
כי כמה חשוב וממלא להפנות את הקשב לבחירות שלנו.
זו מתנה
להרשות לעצמנו להתבונן בשקט,
להקשיב לצבעים שבוקעים מנפשנו,
להיטיב עם עצמנו.
כי לדעת לבחור בחיים,
זו זכות,
לכל בחירה יש משמעות להתחלה של תהליך.
לחוש ביכולות שלנו וללמוד להכיר את עצמנו,
לנווט ולהשפיע על סיפור החיים שלנו-כל אחת בדרכה שלה.
אני כאן
בתמונה גילוי מפעים של עץ פורח שלפני הבידוד עוד היה "עירום"