בוקר קסום וערפילי בהולנד, מאפשר לי לראות את הדברים אחרת, מאפשר לגילויים חדשים להיות. הרילוקשיין ובכלל החיים כל הזמן מפגשים אותי עם שינויים ועם חוסר וודאות. לפעמים מכירים את הדרך ואפשר לכוון לעבר האופק, אבל לא תמיד רואים אותה, לפעמים אפילו לא ניתן לראות את האופק הקרוב אלינו כשיש ערפל כבד. זה מעורר בי געגועים גדולים למלכישוע, כפר שיקום לנפגעי סמים, אלכוהול והתמכרויות השוכן על הר הגלבוע. מקום שכל כך אהבתי לטפל בו, הכרתי בו נערים, נערות, נשים ואנשים מדהימים ולמדתי בו כל כך הרבה על מהות החיים. אהבתי מאוד גם את הדרך. לנסוע כל יום בכביש התלול המתפתל לקצה ההר. דרך שופעת בטבע קסום ולצידיה נוף העמק נשקף לאורכה. פעם אחת בבוקר חורפי העלייה הייתה מכוסה בערפל כל כך סמיך ולבן, עד כדי כך שלא ראיתי בכלל את הדרך..זה היה ממש מפחיד. נסעתי לאט לאט עם אורות הערפל כדי לא להתנגש או לעוף מהכביש. הכרתי את הדרך היטב, אבל התחושה הזו של לראות רק מה שממש ממש לידי ולא מעבר לזה, הדגישה את הצורך שלי בריכוז עיליי, זהירות, אומץ ואמונה. הערפל הזה לוקח אותי לחוויית הטיפול הרגשי. כמה כייף לא להיות לבד בתוך הערפל כשיש לצדך מלווה שרואה איתך את הקושי ומגלה איתך את הכוחות ויכול לכוון לדרך חדשה שעוד לא ניסת. כך ניתן לתת מקום לתחושות, להכיר בהן, פחות להיבהל מהמצב ולגדול מתוכו❤️
